יתרונות בעריכת צוואה

סוגי צוואות

חוק הירושה מונה ארבעה סוגי צוואות : 

א.   צוואה בכתב יד- צוואה הנערכת בכתב ידו של המצווה ובדרך כלל בלשונו. לכאורה צוואה אוטנטית המביעה בצורה ברורה את כוונת המצווה. אלא שיתרונה הוא גם חסרונה מאחר והיא נערכת בדרך כלל ללא יעוץ משפטי, בלשון פשוטה המותירה מקום לפרשנויות מאוחרות יותר ברגע האמת .ראוי ורצוי שלשון הצוואה לא תתפרש במספר אופנים וזו מלאכתו ואומנותו של עוה"ד. מאחר ומדובר בצוואה ללא עדים יש צורך לחשוף אותה בפני מי שאמור ליהנות ממנה ,עובדה העלולה ליצור מתחים וחוסר נעימות אם תוכנה יוודע למי שנגרע ממנה.

   בצוואה שכזו יש חשיבות מכרעת לציון מועד עריכת הצוואה כמו גם חתימה בסוף בכתב ידו של המצווה.

ב.   צוואה בפני רשות- צוואה במסגרתה מביא המוריש את מסמך הצוואה בפני רשם הירושה או נוטריון ולאחר שהרשם או הנוטריון מתרשמים ביחס לכנות רצונו של המצווה וכי לא נפל פגם מנטלי בכושרו של המצווה, הם מאשרים את תוכן המסמך בחתימתם.

מדובר בעריכת צוואה בשני שלבים. השלב הראשון הוא עריכת המסמך כשלעיתים גם הנוטריון שהוא עו"ד יכול לעורכו. השלב השני הוא שלב האישור כשלעניין זה ייאמר כי משרדי רשם הירושה לא מתלהבים מחלקם בסוג זה של צוואה וקשה עד בלתי אפשרי לתאם מועד לצורך אישור הצוואה. היתרון בסוג זה של צוואה הוא שהיא קשה יותר לתקיפה ולביטול מהצוואות האחרות. 

ג.    צוואה בפני עדים- הצוואה הנפוצה ביותר במסגרתה רצונו של המצווה נערך במסמך והוא חותם על המסמך בפני שני עדים האמורים לוודא את רצונו וכושרו המנטלי לצוות .שוב קיימת חשיבות עצומה לאופן ניסוח המסמך על מנת למזער ככל האפשר פרשנויות מאוחרות יותר של דברי המצווה. חובה כי לעדים לא יהיה כל עניין או נגיעה לרכוש הנזכר בצוואה, לא עניין עקיף על דרך של קרבה למי מהיורשים ובוודאי לא עניין ישיר על דרך של זכייה באילו מנכסי העיזבון בבא העת. יש הנוהגים לצלם את עריכת הצוואה ואישורה כשמדובר בצעד האמור להתמודד עם טענות מאוחרות יותר של פגמים ברצונו של המצווה או ביכולתו המנטלית לצוות.

ד.   צוואת שכיב מרע- יש הנוטים לכנות צוואה זו במילים "צוואת הנוטה למות". מי שנמצא בסכנת חיים יכול לומר את צוואתו בפני שני אנשים (אין חובה שהדבר ייעשה בפני שניהם בעת ובעונה אחת ) וצוואה זו תהא תקפה ובלבד שלא חלפו 30יום ממועד האמירה בפני העדים שלאחר מועד זה ובמידה והמוריש לא נפטר, צוואה זו בטלה מאליה.

 קיימים מס' אלמנטים החשובים לצורך תקפותה של צוואה ממין זה. כך לדוגמא עובדת מותו הקרב של המוריש אמורה להיות מגובה הן במסמכים והן בתחושתו הסובייקטיבית של המוריש. בנוסף לכך על העדים ששמעו את תוכן הצוואה מפי המוריש חייבים להעלות את תוכנה על הכתב בסמוך מאוד למועד בו שמעו את דברי המוריש ולמהר ולהפקיד מסמך זה אצל רשם הירושה. איחור או שיהוי בהפקדה עלולים להביא לביטולה מאוחר יותר.

   פגמים נפוצים המביאים לבטלות צוואה

   קיימים מס' נתונים אליהם צריך לתת את הדעת במגמה להימנע מתקיפה וביטול מאוחרים יותר של רצון המנוח.

כך לדוגמא אם קיים חשש ובוודאי תיעוד רפואי ,המעמידים בספק את כושרו המנטלי של המוריש, מן הראוי להצטייד במסמך של רופא אם וככל שניתן פסיכוגריאטר, שיגבה את מצבו הרפואי של המצווה, ועריכת הצוואה כמו גם אישורה ככל ונדרש כזה, יהיו סמוכים למועד עריכת המסמך הרפואי. ניתן ואף רצוי לצלם את אירוע חתימת הצוואה אולם בסרט ברור רציף ולא ערוך.

 נהנים עפ"י הצוואה אמורים להרחיק את עצמם מנסיבות עריכתה. כך לדוגמא עדיף שהקשר בין הגורם המאשר את הצוואה לבין המצווה לא יערך ע"י הנהנה, אם כי הפסיקה לא שוללת תמיד צוואות במסגרתן הנהנים לא מלאו אחר המלצה זו. מדובר בתנאי שמשקלו עולה ככל וקיימים פגמים נוספים בצוואה.

   אם קיים חשש שהמצווה אינו שולט בשפה בה נרשמה הצוואה מן הראוי לתרגם לו אותה ולציין בגוף הצוואה שזו תורגמה לו ע"י ........ ששולט באותה שפה. אי אזכור תאריך עריכת הצוואה אף הוא פגם שראוי להימנע ממנו. מן הראוי גם שנהנה מהצוואה לא     ילווה את המצווה למשרד בו אמורה הצוואה להיחתם. הדרך הראויה ביותר להביא דבר   קיומה של הצוואה לעולם ולנהנים היא הפקדתה לאחר עריכתה והחתימה עליה במשרדי רשם הירושה שמחויב לבצע בדיקה בספריו לאיתור צוואה בכל מקרה של בקשה לצו  ירושה או צו קיום צוואה.

   ביטול צוואה

   יש לזכור שניתן לערוך צוואות ללא הגבלה ולא ניתן להגביל או לחסום במסגרת לשון הצוואה את האפשרות לעריכת צוואות נוספות או ביטולן המאוחר יותר.

   צוואה אמורה להתבטל בדיוק באותה דרך בה היא נערכה ולמען הזהירות מרבית הצוואות כוללות את האמירה שזו צוואה אחרונה והיא מבטלת כל צוואה קודמת לה.

   לסיכום

   הצוואה היא כלי משפטי מעולה ששימוש נכון ויעיל בו יכול גם להנחיל את רצון הנפטר לאחר מותו וגם למנוע ולהימנע מסכסוכים בין אלה שאמורים ליהנות מהרכוש שהותיר      המנוח.